חופש הדת והמצפון

מבוא

חופש הדת והמצפון משמעו הזכות הנתונה לכל אדם לבחור את אמונותיו, לדבוק בהן ולפעול לפיהן, ללא כפייה או הפרעה ומבלי שיופלה בשל אמונותיו. אף כי חופש הדת והמצפון אינו מעוגן מפורשות בחקיקה הישראלית הרי שמגילת העצמאות כוללת הבטחה מפורשת לשמירה על חופש הדת והמצפון, והזכות לחופש הדת והמצפון הוכרה בפסיקה כזכות יסוד חוקתית בהיותה היבט של כבוד האדם. אף על פי כן, במדינת ישראל, בה זוכה הדת לא אחת למעמד שלטוני, קיימים תחומי חיים, כגון נישואין, גירושין וחיי משפחה, או קבורה, בהם מופר חופש הדת והמצפון בחסות החוק. בנוסף, בשל היות ישראל בית לבני דתות שונות ודרכי חיים מגוונות מתרחשות התנגשויות בין חופש הדת והמצפון של יחידים ושל קבוצות לזכויות יסוד של אחרים, כגון חופש התנועה או חופש הביטוי. בשל האמור נאלץ בית המשפט לדון לא אחת בשאלת היקף חופש הדת, חופש המצפון והחופש מדת, אשר על ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית להבטיח לאזרחיה ולתושביה.